מי שמכיר את תולדות הבניין רואה בסיור ארמון אחר: גרם המדרגות הופך לבמה, אולם השיש לשולחן הפוליטיקה העולמית, והגן להפגנת כוח בארוקית.
הנסיך אויגן: המזמין
אויגן מסבויה (1663–1736) היה סיפור ההצלחה הבלתי סביר ביותר של האימפריה ההבסבורגית: נולד בפריז, נדחה בחצר הצרפתית וב-1683 עבר לשירות אוסטריה — ממש לפני המצור העות׳מאני השני על וינה. בעשורים שלאחר מכן הפך למצביא המצליח באירופה ולאחד האנשים העשירים ביבשת.
את הונו השקיע בספרים, באמנות ובאדריכלות. את בלוודרה בנה כמושב קיץ מחוץ לשערי העיר — לא כדי לשלוט אלא כדי לייצג ולאסוף. כאן החזיק חיות אקזוטיות, גידל צמחים נדירים וקיבל את שליחי אירופה.
השם — איטלקית "נוף יפה" — התקבע רק אחרי מות אויגן. הנוף מהארמון העליון מעל הגן אל וינה היה מפורסם כבר במאה ה-18 ונשאר כזה: מכאן צייר קאנאלטו את הוודוטה הידועה של העיר.
הארמון הכפול של הילדברנדט
יוהאן לוקאס פון הילדברנדט, יחד עם פישר פון ארלאך האדריכל הבארוקי החשוב באוסטריה, לא תכנן מעון אחד אלא מכלול של שני ארמונות וגן המחבר ביניהם על מדרון.
- 1712–1716: הארמון התחתון — ארמון המגורים ברחוב Rennweg, ובו חדריו של אויגן, אולם השיש לקבלות פנים וחדר הזהב.
- 1717–1723: הארמון העליון — הבניין הייצוגי בלבד בראש הגבעה, שנבנה לחגיגות. כמעט איש לא גר בו מעולם.
- הגן — תוכנן בידי הצרפתי דומיניק ז׳ירר, עם מפלים, ספינקסים וציר ראייה הקושר את שני הארמונות לצללית העיר.
חלוקת התפקידים הזו מסבירה את מה שהמבקרים רואים היום: למטה החללים אינטימיים ומגוריים יותר, למעלה הכול מכוון להרשים — עד לסאלה טרנה שקמרונה נישא על ארבעה אטלנטים מאבן.
ממושב מצביא לגלריה קיסרית
אויגן מת ב-1736 ללא צוואה וללא יורשים ישירים. אחייניתו מכרה את המכלול על תכולתו, וב-1752 רכשה אותו הקיסרית מריה תרזה עבור בית הבסבורג.
ההחלטה המכרעת התקבלה בימי בנה יוזף השני: ב-1781 הועברה הגלריה הקיסרית מהשטאלבורג אל הארמון העליון ונפתחה לקהל — וכך הפך בלוודרה לאחד המוזיאונים הציבוריים הראשונים בעולם, שנים לפני הלובר. הרעיון שאוסף של שליט שייך לכולם הפך כאן למציאות מוקדם מאוד.
פרנץ פרדיננד וסרייבו
משנת 1899 התגורר הארכידוכס פרנץ פרדיננד, יורש העצר, בארמון העליון. הארמון הפך למרכז הפוליטי של "בית המלאכה" שלו — ממשלת צללים שהמתינה לחילופי השלטון. מכאן יצא ביוני 1914 למסע ביקורת צבאי בבוסניה; היריות בסרייבו בו ובאשתו סופי הציתו את מלחמת העולם הראשונה.
עם קץ המונרכיה ב-1918 עבר בלוודרה לרפובליקה הצעירה — והפך סופית למוזיאון.
1955: "אוסטריה חופשית!"
המשפט המפורסם ביותר ממרפסת של הרפובליקה
ב-15 במאי 1955 חתמו שרי החוץ של ארבע מעצמות הכיבוש ושל אוסטריה על חוזה המדינה האוסטרי באולם השיש. הוא סיים עשר שנות כיבוש והשיב את הריבונות המלאה.
השר לאופולד פיגל ניסח את המשפט "אוסטריה חופשית!" — הוא נאמר באולם, אך נחרט בזיכרון כסצנת מרפסת, כשהחוזה הוצג לקהל המריע בגן. כיום אולם השיש הוא חלק מהמסלול הרגיל.
מבית קיסרי למוזיאון קלימט
המוסד של היום נולד ב-1903 כ"גלריה המודרנית" בארמון התחתון — ביוזמת אנשי הזצסיון סביב גוסטב קלימט, ובייעוד להציג אמנות אוסטרית בהשוואה בין-לאומית. כבר ב-1908 רכש המוזיאון את "הנשיקה" ישירות מתערוכת האמנות.
- 1903 — ייסוד הגלריה המודרנית; בין הרכישות הראשונות ואן גוך וסגנטיני.
- 1918–1938 — הרחבה לגלריה האוסטרית המקיפה את כל התקופות.
- 1938–1945 — התקופה הנאצית: הפקעות ומכירות כפויות הותירו את חותמן באוסף, וההשבות נמשכות עד היום — המפורסמת שבהן "אדלה המוזהבת", שהושבה ב-2006.
- אחרי 1945 — שיקום הארמונות שנפגעו במלחמה; פתיחה מחדש ב-1953.
- 2018 — פתיחת Belvedere 21 כמרחב לאמנות עכשווית בביתן התערוכה העולמית לשעבר של קרל שוונצר.
תולדות המוסד לפי belvedere.at.
ציר זמן
| שנה | אירוע |
|---|---|
| 1663 | אויגן מסבויה נולד בפריז |
| 1683 | אויגן עובר לשירות אוסטריה; שחרור וינה |
| 1712–1716 | בניית הארמון התחתון (הילדברנדט) |
| 1717–1723 | בניית הארמון העליון |
| 1736 | מות אויגן; היורשת מוכרת |
| 1752 | מריה תרזה רוכשת את המכלול |
| 1781 | הגלריה הקיסרית נפתחת לקהל |
| 1899–1914 | פרנץ פרדיננד מתגורר בארמון העליון |
| 1903 | ייסוד הגלריה המודרנית |
| 1908 | רכישת "הנשיקה" של קלימט |
| 1955 | חתימת חוזה המדינה באולם השיש |
| 2018 | פתיחת Belvedere 21 |
ההיסטוריה במקום עצמו
ההיסטוריה נוכחת בסיור, אם יודעים לאן להביט:
- אולם השיש (קומה אמצעית) — חוזה המדינה; ציור התקרה מהלל את תהילת אויגן.
- סאלה טרנה (קרקע) — האטלנטים הוצבו אחרי נזק לקמרון ב-1732; בארוק פוגש סטטיקה.
- גרם המדרגות המפואר — תבליטים עם סצנות ממסעות אויגן.
- ציר הגן — מהמרפסת העליונה מתגלה הבימוי של הילדברנדט: עיר, גן ושני ארמונות בקו אחד.
- קפלת הארמון — נצפית מהקומה האמצעית, עם תמונת מזבח מאת פרנצ׳סקו סולימנה.
איך נראים החללים היום ומה כלול בכרטיס: בלוודרה מבפנים. את המסלול האדריכלי תמצאו בארמון העליון.
שאלות נפוצות
מי בנה את ארמון בלוודרה?
המזמין היה הנסיך אויגן מסבויה, מצביא בשירות בית הבסבורג. האדריכל היה יוהאן לוקאס פון הילדברנדט. הארמון התחתון נבנה ב-1712–1716 והעליון ב-1717–1723.
האם קיסר גר אי פעם בבלוודרה?
בלוודרה מעולם לא היה משכן קיסרי. אחרי הרכישה בידי מריה תרזה ב-1752 שימש בעיקר כגלריה. יורש העצר פרנץ פרדיננד התגורר בו מ-1899 — הדייר המפורסם ביותר אחרי הנסיך אויגן.
מהו חוזה המדינה האוסטרי ולמה נחתם בבלוודרה?
החוזה מ-1955 סיים את הכיבוש שלאחר המלחמה והשיב לאוסטריה את ריבונותה. הוא נחתם ב-15 במאי 1955 באולם השיש של הארמון העליון — האולם הייצוגי ביותר של הרפובליקה.
ממתי בלוודרה הוא מוזיאון?
מאז 1781, כשיוזף השני פתח את הגלריה הקיסרית בארמון העליון לקהל. כך נמנה בלוודרה עם המוזיאונים הציבוריים העתיקים בעולם.
מהיכן בא השם "בלוודרה"?
מאיטלקית: "נוף יפה". הוא מתייחס לנוף מהארמון העליון מעל הגן אל מרכז וינה, שהיה מפורסם כבר במאה ה-18.
מה הקשר בין פרנץ פרדיננד לבלוודרה?
יורש העצר התגורר מ-1899 בארמון העליון והפך אותו למרכזו הפוליטי. מכאן נסע ב-1914 לסרייבו, שם הצית רצחו את מלחמת העולם הראשונה.